פסק-דין בתיק רע"א 5012/03

המשנה לנשיא ת' אור:

1.        המבקש, ילד בן 7, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.4.99. כתוצאה מהתאונה נפגע ראשו באופן קשה ביותר. בית משפט השלום פסק למבקש סך של 9,500 ש"ח לחודש כתשלום תכוף עבור התקופה שהחל מיום 25.9.00 ועד ליום 6.4.2002 (להלן: התקופה הראשונה). המבקש ערער על פסיקה זו. במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפשרה) הועלו הסכומים שנפסקו למבקש בבית משפט השלום לסך של 12,000 ש"ח לחודש. ביום 14.3.2002, מעט לפני תום התקופה הראשונה, פנה המבקש למשיבות בדרישה לתשלום תכוף נוסף. משלא נענתה דרישת המבקש, הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לפסיקת תשלום תכוף ביום 9.10.2002. בבקשה זו עתר המבקש לתשלום תכוף בסכום גבוה יותר משקיבל בעבר, וזאת בשל החמרה במצבו. לעומתו, טענו המשיבות כי קצבת המל"ל למבקש הוגדלה וכי הוא זוכה לסיוע סיעודי מעירית ראש העין בחינם. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע תשלום תכוף חודשי בשיעור עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסכם הפשרה מן העבר, קרי בסכום של 12,000 ש"ח, משוערך ליום מתן פסק הדין. עוד קבע בית המשפט שסכום זה ישולם למבקש על ידי המשיבות עבור התקופה שהחל מיום מתן פסק הדין (24.3.2003) ולמשך שנתיים נוספות (להלן: התקופה השנייה). בית המשפט המחוזי נמנע בפסק דינו מלקבוע תשלומים תכופים בגין התקופה שמיום סיומה של התקופה הראשונה (6.4.2002) ועד ליום מתן פסק דינו (24.3.2003) (להלן: תקופת המחלוקת). ברם, במסגרת הדיון בתשלום התכוף שולמו למבקש על-ידי המשיבות סכום של 50,000 ש"ח עבור תקופת המחלוקת וזאת בהמלצת בית המשפט.

2.        למבקש שתי טענות מרכזיות כנגד פסיקת בית המשפט המחוזי. הטענה הראשונה נוגעת לגובה התשלום התכוף שנפסק לזכותו. טענה זו כוללת שתי טענות משנה. ראשית, בית המשפט שגה בכך שנמנע מלפצות את המבקש בגין טיפולים באומנות, ברכיבה על סוסים, וכדומה, אשר ניתנים, בדרך כלל, לנפגעי ראש. שנית, בית המשפט טעה בכך שבקביעת התשלום התכוף התעלם מן הצורך האישי של המבקש בעזרה צמודה במשך 24 שעות ביממה ובאמצעות מטפלים ישראלים.

           טענתו העיקרית השנייה של המבקש נוגעת לתקופה עבורה נפסק התשלום התכוף. לשיטת המבקש, החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק תשלום תכוף בגין הוצאותיו בתקופת המחלוקת הינו מוטעה.

           הוחלט להעביר את הדיון להרכב שלושה, אשר החליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

3.        המסגרת הנורמטיבית בסוגית התשלום התכוף מצויה בסימן ב', שבפרק ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). תכלית התשלום התכוף היא הושטת סיוע ראשוני, מהיר וזמני לנפגע או לתלוייו עד למתן פסק הדין בתביעתו לפיצויים (ע"א 387/82 קרנית נ' אסידו, פ"ד מ(4) 213, 219; בש"א 2745/90 בארי נ' הלפרין, פ"ד מה(3) 57, 59; רע"א 225/94 גדי נ' "המגן" חברה לביטוח בע"מ, תק-על 94(2), 1998; ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (כרך א, מהדורה חמישית, 2003), 637; י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שניה, תש"ן), 262). בתביעה בה נתבע תשלום תכוף הסעד הנדרש הנו דחוף. לכן, אין בית המשפט נכנס לפרטי הנזק לסוגיו. פרטים אלה יובררו בתביעה העיקרית (ע"א 358/89 אן בר-זאב (קטינה) ע"י הוריה נ' מוחמד, פ"ד מד(2) 612, 614). כפועל יוצא מכך, ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בגובה הסכום החודשי שנקבע כתשלום תכוף בערכאה הראשונה (ע"א 358/89 לעיל, 614; רע"א 5703/90 ציון חברה לבטוח בע"מ נ' עצמון, תק-על 91(1), 1142; רע"א 2523/91 סעדי נ' טאהא, פ"ד מה(5) 789, 791; רע"א 10702/02 דהן נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ ואח' (טרם פורסם); רע"א 5243/95 אל על נתיבי אוויר לישראל נ' אלברט, תק-על 95(3), 1182; רע"א 225/94 לעיל, 1998; רע"א 1735/93 יפרח נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, תק-על 93(2), 840; רע"א 3966/90 פרפרה ו-2 אח' נ' גולדו, תק-על 91(2), 2655 , 2656). חריג לכלל האמור יתקיים, בין היתר, כאשר לאור חומר הראיות שהיה בפני הערכאה הראשונה, נראה בעליל, שהתשלום התכוף שנקבע אינו עונה על אותם צרכים שהתשלום התכוף בא לענות עליהם (ע"א 358/89 לעיל, 614).

           לאור תכלית התשלום התכוף, ולאור המדיניות השיפוטית האמורה בדבר אי-התערבות ערכאת הערעור והחריג לה, אבחן אפוא את טענות המבקש בערעורו. 

4.        בית המשפט המחוזי קבע ש"אין מקום לפצות במסגרת התשלומים התכופים, בגין הוצאות [...] כמו טיפול באמנות, רכיבה על סוסים או תשלומים דומים אחרים אותם תובעים התובעים". קביעה זו מצדיקה התערבות. אין לקבל קביעה גורפת לפיה טיפול באומנות, ברכיבה או כל טיפול מסוג דומה לטיפולים אלה, אינו נכלל במסגרת התשלום התכוף. השאלה אם טיפולים אלה מקימים זכות לתשלום תכוף תיגזר לאור נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בתשובה לשאלה אם טיפולים אלה דרושים במסגרת ריפויו של הנפגע (סעיף 5(ב)(2) לחוק הפיצויים). הוא הדין בענייננו.    

           מסמכים רפואיים שהיו בפני הערכאה הראשונה מצביעים על כך שהמבקש זקוק במסגרת ריפויו לטיפולים הכוללים, בין היתר, רכיבה על סוסים, וריפוי באומנות, אשר עשויים להשפיע לטובה על תהליך שיקומו. מהמסמכים הללו אף עולה שהטיפולים האמורים נופלים במסגרת סיוע ראשוני למבקש עד למתן פסק הדין בתביעתו לפיצויים.    

           כך המליץ ד"ר אברהם לזרי, מומחה לרפואה פיזיקלית ושיקום המשמש כסגן מנהל מרכז רפואי "רעות" (ליכטנשטדטר) :

"זקוק להמשך טיפול שיקומי אטקיבי, כפי שמקבל היום, כל עוד יש דינמיקה חיובית בשיפור התיפקוד. ריפוי בעיסוק - 1 בשבוע, קלינאית תקשורת - 2 בשבוע, פיזיותרפיה - 1 בשבוע ... בספיבק: בריכה - 2 בשבוע, ג'ודו - 1 בשבוע. בקיבוץ נחשונים: רכיבה טיפולית - 2 בשבוע. בנוסף מקבל: עיסוי רפואי - 1 בשבוע, ריפוי באומנות - 1 בשבוע. יש לוודא שמקבל בכל יום טיפולים (בהרכבים שונים) לצורך תעסוקה מתמדת, בשעות הלימוד ולאחריהן. נפגעי מוח מגיבים היטב לסדר יום קבוע ומובנה. הקביעה על שינוי מינון הטיפולים צריכה להיעשות על ידי רופא השיקום שיעקוב אחריו".

           באופן דומה קבע ד"ר מ' ורדי, מנהל התחנה לילדים - נפגעי תאונות בבי"ח לוינשטיין:

"אביהו (המבקש - ת"א) זקוק להמשך טיפולים המשקמים והתמיכתיים בפזיוטרפיה, רכיבה טיפולית, תקשורת, ריפוי בעיסוק, טיפול פסיכולוגי ומועדון ספיבק".

5.        לאור המסמכים הרפואיים הנ"ל, יש להגדיל את סכום התשלום התכוף שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי לתקופה השנייה (קרי מיום פסק הדין ולמשך שנתיים). בהתחשב בכלל הראיות שבאו לפני בית המשפט, וביניהם פסק דינו של בית משפט השלום בתביעה הקודמת לתשלום תכוף, המתייחס לגובה הוצאות הרכיבה, הטיפול מוסיקלי, וההתעמלות השיקומית (פיסקאות 47-45 לפסק הדין), נראה שיש להוסיף לסכום החודשי שקבע בית המשפט המחוזי בפיסקה 4 לפסק דינו סכום של 2,000 ש"ח. 

6.        הטענה נוספת שהעלה המבקש, נוגעת לגובה התשלום התכוף, היא שבית המשפט המחוזי התעלם מצרכיו האישיים של המבקש בעזרה צמודה בכל שעות היום על-ידי מטפלים ישראלים. דין טענה זו להידחות. בית המשפט המחוזי לא התעלם בהחלטתו מהצורך של המבקש בטיפול צמוד על ידי מטפלים ישראלים. אלא שהצורך האישי של המבקש נלקח בחשבון, תוך התייחסות לנסיבות נוספות אשר לאורן דווקא היה מקום להפחית את התשלום התכוף למבקש. נסיבות אלה כללו את הגידול בהיקף התשלומים של המל"ל לתובע, והסיוע הסיעודי שהחל לקבל המבקש מעירית ראש העין בחינם (ר' פיסקה 4 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). כמו-כן, לא נעלם מעיני בית המשפט המחוזי פסק הדין של בית משפט השלום בעניין התשלום התכוף למבקש. בפסק דין זה נדחתה באופן מנומק ומפורט דרישת המבקש לתשלום חודשי בסך 32,320 ש"ח עבור השגחה וטיפול של 3 מטפלים וסכום הסיעוד שנקבע בפסק הדין עמד על 8,000 ש"ח (ר' פיסקאות 40-32 לפסק דינו של בית משפט השלום).         

7.        כאמור, בית המשפט המחוזי נמנע מלקבוע תשלום תכוף בגין תקופת המחלוקת. עניין זה מחייב התערבות. נוכח דרישת התשלום מיום 14.3.02, ומאחר ובתקופת המחלוקת נדרשו למבקש כל אותם צרכים כמו בתקופה שלפני ואחרי תקופת המחלוקת, מוצדק היה לזכות את המבקש בתשלום חודשי זהה גם עבור תקופה זו.

8.        לאור כל האמור לעיל, המבקש זכאי לתשלום תכוף עבור מלוא תקופת המחלוקת בסכום החודשי כפי שנקבע בפיסקה 5 לעיל, קרי הסכום החודשי שקבע בית המשפט המחוזי בפיסקה 4 לפסק דינו בתוספת סכום של 2,000 ש"ח. מתשלומים אלה יש להפחית סכום של 50,000 ש"ח אשר שולם למבקש עבור תקופת המחלוקת בהמלצת בית המשפט קמא ובמסגרת הדיון בתשלום התכוף.

9.        על סמך כל האמור לעיל מתקבל הערעור במובן האמור בפיסקאות 5 ו-8. המשיבה השניה תשא בהוצאות המבקש בסך 15,000 ש"ח ומע"מ.

           ניתן היום, ט' בחשון תשס"ד (4.11.2003).